<h1>העיטור אות ת' תנאי</h1>
<h2>דף סא.</h2>
הענין השני (קדושין ס"א.) תנאי כפול דתנן רבי מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי שנאמר ויאמר אליהם משה אם יעברו בני גד ובני ראובן אתכם ונתת להם את ארץ הגלעד ואם לא יעברו ונאחזו וכו'. וגרסינן בפרק מי שאחזו (ע"ו.) הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים על מנת שתניקי את בני שתי שנים אף על פי שלא נתקיים התנאי הרי זה גט לפי שלא אמר לה אם תשמשי אם לא תשמשי אם תניקי אם לא תניקי דברי רבי מאיר וחכמים אומרים נתקיים התנאי הרי זה גט לא נתקיים התנאי אינו גט. וכתב רבינו אלפס דהלכתא כרבנן ואף על גב דקיימא לן דבעי תנאי כפול הני מילי באם תשמשי אם לא תשמשי כענין שנאמר אם יעברו ואם לא יעברו אבל בעל מנת לא דקיימא לן כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ולא בעינן תנאי כפול ולא להקדים תנאי למעשה וכן כתב הבבלי (פ"ו מאישות). ותמיהא לן חדא דפלוגתא דרבי מאיר ורבי חנינא בן גמליאל בתנאי כפול בעל מנת הוא בקדושין (תוספתא פ"ג ה"ב) והכא נמי בעל מנת הוא דקאמר לפי שלא אמר לה אם תשמשי אם לא תשמשי ורבנן דאמרי נתקיים התנאי הרי זה גט לא נתקיים התנאי אינו גט לאו טעמא משום דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי אלא משום דלא בעינן כלל תנאי כפול. ועוד השתא באם בעינן תנאי כפול ואי לא כפליה ואי נמי מעשה קודם לתנאי אף על גב דלא אתקיים תנאי נתקיים המעשה על מנת דכמעכשיו דמי לא כל שכן דאף על גב דלא נתקיים התנאי תתקיים המעשה. ומסתברא דאפילו בעל מנת בעינן תנאי כפול וכל דיני תנאין והלכתא כרבי מאיר בעל מנת שתשמשי ולא כפליה דאף על גב דלא נתקיים התנאי הרי זה גט וכדאיתא הכא. וכדגרסינן בירושלמי (פ"ג דקדושין ה"ג וש"נ) תני האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת רבי מאיר אומר בין ירדו בין לא ירדו מקודשת עד שיכפול תנאו ולרבי מאיר היכא דכפליה לתנאיה ולרבנן היכא דלא כפליה לתנאיה קיימא לן כרבי דאמר כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי כלומר כאילו אמר מעכשיו תתקיים המעשה אם תתקיים התנאי וכשנתקיים התנאי אגלאי מילתא למפרע דמההוא שעתא איתקיים ליה המעשה ונפקא מינה למה שאירע בנתיים כדפרישית לעיל. והא דאמרינן (גיטין ע"ה.) הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת על מנת שתחזירי לי את הנייר הרי זו מגורשת ואמרינן עלה מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר אביי רבי מאיר היא דאמר בעינן תנאי כפול וכו' ורב אשי אוקמה (שם:) לעולם רבנן היא דלא בעו תנאי כפול וסיפא היינו טעמא דמגורשת דהוה ליה כאילו אמר מעכשיו תהא מגורשת על מנת שתתני לי מאתים זוז דקיימא לן (גיטין ע"ד.) והיא תתן ומגורשת מעכשיו אף על גב דנתקרע הגט או שאבד הכא נמי מגורשת היא מעכשיו באותו הגט על מנת שתחזיר לו את הנייר ואם אבד או נשרף תשלם דמיו ואי נמי הוה ליה כמתנה על מנת להחזיר וכשתחזיר לו הנייר או דמיו אגלאי מילתא למפרע דגיטא הוא ולעולם בין באם בין בעל מנת בעינן תנאי כפול וליכא בינייהו אלא בעל מנת כשנתקיים התנאי יתקיים המעשה למפרע ובאם בשעה שנתקיים התנאי נתקיים המעשה. וכן מצאתי בתשובת הר' יעקב זצ"ל.
ובתשובה לרבינו אלפס ז"ל מי שנתן גט על תנאי ליד האשה ואמר לה מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש אינו יכול לבטלו דהא על מנת מכח מעכשיו קא אתי ותנן על מנת שתתני לי מאתים זוז הרי זו מגורשת ואסיקנא התם אם נתקרע הגט קודם גמר התנאי אינה צריכה גט אחר ואין משגיחין עליו וכל שכן אם בטלו שאינו כלום. וההוא עובדא (גיטין ל"ד.) דמותיב אביי לרבא דההוא דאמר לה אי לא אתינא עד תלתין יומין להוי גיטא אתא ופסקיה מברא ואמר חזו דאתאי חזו דאתאי ואמר שמואל לא שמיה מתיא ופרכינן אטו התם לבטולי קא מכוין דמשמע דמצי לבטולי בפירוש ההוא מוקים לה בדלית ביה מעכשיו או שנתנו ביד שליח. וצריכא עיונא דאיכא למימר דעל מנת ומעכשיו לא מהני אלא בנתקיים התנאי אבל קודם גמר התנאי מצי לבטולי ויכול לחזור בו כדפרשינן לעיל במאמר שלישי.
ומסתברא בין בגיטין בין בקידושין בין בממונא בעינן תנאי כפול וכל דקדוקי התנאי וכן כתוב בתשובת רבי משה הגאון וכן הורו כל הגאונים הראשונים וכן ראוי לעשות. ותשובת רב אלפס דקאמר דוקא בגיטין וקדושין אבל בממונא לא לא בריר לן דהא כל תנאי מתנאי בני גד ובני ראובן ילפינן והתם ממונא הוא ואדרבא בממונא הוא דבעינן באיסורא לחודא לא בעינן כדגרסינן בסוף פרק שבועת העדות (ל"ו.) אל יככה יברכך ויטיב לך רבי מאיר מחייב ורבי יהודה פוטר גמרא והא לית [ליה] לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הן כי לית ליה בממונא אבל באיסורא אית ליה. ואסיקנא סוטה שאני דאיסורא דאית בה ממונא הוא שמע מינה דבממונא פשיטא לן דלית ליה מכלל לאו אתה שומע הן. ורבינו חננאל ורבינו אלפס כי פסקו הלכתא כסתם מתניתין דהשוכר את הפועלים (צ"ד.) בכל תנאי שיש בעולם אמרו ולא אוקמוה בגיטין וקידושין. ורבוותא קמאי בנוסחא דתנאי כולהו דקדוקי כתבי. וכן הלכתא. וגיטין וקדושין אף על גב דאיסורא הוא לא אמרינן בהו מכלל לאו אתה שומע הן ואזלינן לחומרא דגרסינן בירושלמי בקדושין (פ"ג ה"ג) ואיתא נמי בעירובין (פ"ג ה"ה) בהאי לישנא כלה ירדו לסמפון כשיטת רבי מאיר בקידושין רבי חנינא חברוי דרבנין בעי למה לי כרבי מאיר אפילו כרבנן לא כן אמר ר' אבהו בשם רבי יוחנן סדר סמפון כך הוא אנא פלוני בן פלוני מקדש ליך אנת פלונית בת פלוני ומכניסך ליום פלן ואי אתא יום פלן ולא כנסתיך לא יהוי לי עלך כלום ויאמר על מנת שלא לכפול תנאו אילו לא כפל תנאו מעקר קידושין. אמר רבי יוסי בר בון בכל אתר אית ליה לרבי מאיר ממשמעות הין אתה שומע לאו וממשמעות לאו אתה שומע הן וכה לית ליה אמר ר' מתניא חומר הוא בעריות. והכי פירושא ויאמר על מנת שלא לכפול תנאו ומכלל לאו אתה שומע הן אילו לא כפל תנאו מעקר קידושין שאם בא אחר וקידשה קודם קיום התנאי אינה מקודשת לא לראשון ולא לשני דלחומרא אמרה רבי מאיר כדאמרינן התם הרי את מקודשת לי על מנת שירדו גשמים היום ולא ירדו ובא אחר וקדשה אינה מקודשת לא לראשון ולא לשני לראשון אינה מקודשת שהרי לא ירדו גשמים וכיון דלא ירדו תפסי קדושי שני ולשני אינה מקודשת שהרי לא כפל הראשון וכיון דלא כפל תפסי קידושי הראשון. אמר רבי יוסי בר בון בכל אתר אית ליה לרבי מאיר ממשמעות לאו אתה שומע הן כלומר באיסורא כדאמרינן בשבועות (ל"ו.) אל יככה יברכך וייטיב לך רבי מאיר מחייב ותנן (עיין שם:) נמי אלו הן במיתה שתויי יין ופרועי ראש וסתמא כרבי מאיר והכא דהוא אסורא לית ליה דאי אית ליה קידושי (ראשון) [שני] קידושין גמורין נינהו ומשני חומר הוא באיסור ערוה מאיסור אחר והלכך בממונא אי לא כפליה לתנאיה המעשה קיים ותנאי בטל. באיסור שאינו איסור ערוה אין המעשה קיים עד שיתקיים התנאי דאית ליה מכלל לאו אתה שומע הין. בגיטין וקידושין דאיסור ערוה אם לא כפל מקודשת לחומרא ומשום חומרא הוא דבעינן תנאי כפול וכן הלכתא. ובעל מתיבות אייתי להאי ירושלמי. ורבינו שמואל כתב בפרק יש נוחלין (קל"ז:) כרב אלפס דבגיטין וקידושין בעינן תנאי כפול לרוחא דמילתא אבל בממונא אזלינן בתר אומדן דעתא כרבי שמעון שזורי וגבי אתרוג לא בעינן תנאי כפול. ורבינו יעקב אחיו חלק עליו בתשובה.
ואיכא דקשיא ליה הא דתנן (ב"מ ק"ד.) אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא דהתם לא כפליה לתנאיה. וניחא להו דהתם לא מקנה ליה ולא מידי דהא לא קאמר ליה מילתא יתירתא ומשום הכי מחייב לקיומי לתנאיה ואף על גב דאמר ליה בלשון אסמכתא. ומסתברא דתנאה דאית ביה כפילא הוא דהא כתב לה אנא איקום ואישפי ואקום כריא קמך ואם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא ותנאה מעליא ולאו אסמכתא הוא דלא קאמר ליה מילתא יתירתא.
ואלו הן טופסי התנאין. תנאי ממון בששי בשבת בכך וכך ימים לירח פלוני למנין שאנו מונין כאן במתא פלוני' איך פלוני בר פלוני אמר לנא הוו עלאי סהדי וקנו מנאי וכתבו וחתמו בכל לישנא דזכותא והבו ליה לפלוני בר פלוני למהוי בידיה לזכו ולראיה דצביתי ברעות נפשאי בדלא אניסנא ואתניתי בהדיה על ההוא שותפותא ועסקא כך וכך תנאה ואי מקיים לי תנאה דילי מעכשיו יהא כך וכך ואי לא לא ותנאה דא הן מקמי לאו וכלהו דקדוקי תנאי כתנאי בני גד ובני ראובן ולא יהא לי רשותא לערעורי על תנאה דא ואחריות וחומר שטרא דא קבילית עלאי ועל ירתאי בתראי כאחריות וחומר כל שטרי תנאי דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי וקנינא מפלוני לפלוני בכל מאי דכתיב ומפרש לעיל במנא דכשר למיקניא ביה. והכל כותב לפי התנאים שביניהם. וכתב הרב המחבר דהכין כתיב בכלהו נסחי עתיקי הן קודם ללאו ומעשה קודם לתנאי. ומסתברא דסבירא ליה כסברא דילן דבממונא נמי בעינן כלהו דקדוקי תנאי.
הענין החמישי. הן קודם ללאו דתנן כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי, והא דברי הכל הוא, וכי פליגי רבי חנינא בן גמליאל ורבנן בכפילא לחודה הא דפליגי כדמפרש התם, רבי חנינא בן גמליאל אומר צריך היה הדבר לאומרו וכולהו תנאי מתנאי בני גד ובני ראובן ילפינן להו ובעינן הן קודם ללאו כענין שנאמר אם יעברו ואם לא יעברו.
